יסודות הצילום - חלק ראשון: רזי הצמצם | קרן דניאלי

בסדרת המאמרים הבאה אני רוצה להרחיב מעט את הידע הטכני הבסיסי של עולם הצילום הדיגיטלי. כמו שחשבו בעבר העולם הזה עומד על 3 רגליים מרכזיות: צמצם, מהירות תריס, וISO . ואני חושבת שיש עוד רגל אחת סודית- המון המון נשמה 🙂

הפעם נדבר על צמצם

מה זה בעצם צמצם?

מבלי להכנס למושגים פיזיקליים ולהגדרות מסובכות ,הצמצם הוא למעשה חריר בעדשה שדרכו נכנס האור לתוך המצלמה ונופל על החיישן (על חיישנים נדבר בהמשך) . למעשה העין שלנו עובדת בצורה דומה להפליא –את הקרנית ניתן בקלות להקביל לזגוגית הקדמית של העדשה, שמרכזת את קרני האור אל עבר הקשתית (החלק הצבעוני בעין), בהתאם לכמות האור הקשתית יכולה להתכווץ ולהקטין את האישון (נו החור השחור באמצע) או להפך. למעשה האישון הוא הצמצם של העין וככל שהוא גדול יותר – כך יותר קרני אור יכולות לפגוע ברשתית (בחיישן ). דוגמא יומיומית לכך היא המעבר ממקום מואר מאוד למקום חשוך. דמיינו יום שטוף שמש, ובצהריי היום אתם נכנסים לתוך חדר חשוך. בשניות הראשונות אתם לא רואים דבר. חושך מוחלט, אך לאחר מספר רגעים אתם מתחילים "להתרגל" לחושך – ומתחילים לראות. מה שקורה הוא בעצם שכשהייתם בחוץ, האישונים שלכם היו קטנים, הם סיננו עבורכם את כמות האור הנכנסת, וכשנכנסתם לחדר החשוך, כמות האור שנכנסה דרך החור הקטן של האישונים לא הספיקה כדי לראות עצמים בתאורה הזו, ואז האישונים לאט לאט התרחבו כדי להכניס יותר אור.

בשורה התחתונה צמצם גדול יותר משמעותו פתח גדול יותר- יותר אור.

צמצם קטן יותר משמעותו פתח קטן יותר -פחות אור.

הגודל כן קובע-

העלעלים בעדשה אשר יוצרים את אותו חור (הצמצם) כל תפקידם הוא לחסום את כל האור שמגיע מקדמת העדשה כך שכל האור יכנס רק במקום אחד- בצמצם. בצילום המונח המקובל לתיאור גודל הצמצם נקרא "מפתח צמצם" ומסומן באות f. (למשל f/1.4) . המספרים האלה בצביעים על גודל החור אך בקשר הפוך, כלומר ככל שהמספר קטן יותר כך למעשה הוא מתאר צמצם גדול יותר ולהפך. לא מעט אנשים מבולבלים מהעניין , כי רובנו אינטואיטיבית רגילים שמספר גדול יותר בהכרח מצביע על משהו גדול יותר (בין אם זה חור בעדשה או משקל של תפוחים בשקית) אבל במקרה הזה היחס הוא הפוך.כך למשל צמצם f/1.2 גדול יותר מ f/1.8 , והרבה הרבה יותר גדול מצמצם f/16 .

סוגי צמצים במפתחים שונים, ככל השמספר גדול יותר כך הצמצם סגור יותר וההפך.

כמה עמוק הוא השדה?

פרט חשוב לציין ולזכור- גודל הצמצם משליך באופן ישיר על עומק השדה (על עומק שדה נדון בפוסטים הבאים) ,שבפשטות מצביע על כמה מתוכן התמונה יופיע בפוקוס ואכן יהיה חד. כך למשל אם נצלם ב f/16 המורה על צמצם קטן לכל הדעות -נושא הצילום וגם הרקע מאחוריו יראו בצורה חדה ובפוקוס אך אם אותו צילום בדיוק יעשה ב f/1.2 צמצם גדול מאוד לכל הדעות- נושא הצילום יהיה מבודד ובפוקוס וזאת בניגוד לרקע עליו הוא צולם, שיראה מטושטש וחסר פוקוס.

דוגמא לצמצם 1.2 על פוני צעצוע — צולם בצמצם 1.2, אפשר לראות שהפוקוס על הפוני הורוד שבמרכז , כל שאר האובייקטים בתמונה מטושטשים כך גם הרקע עצמו.

דוגמא לצמצם 5.6 על פוני צעצוע — צולם בצמצם 5.6 , הפוקוס על הפוני הורוד במרכז, אפשר לראות את שאר האובייקטים בבירור, הפוקוס רחוק מלהיות מושלם. הרקע בטשטוש חלקי.

דוגמא לצמצם 14 על פוני צעצוע — צולם בצמצם 14, הפוקוס על הפוני הורוד במרכז, כל האובייקטים בפוקוס, כך גם הרקע

צמצמים ועדשות, עדשות וצמצמים

על כל עדשה לרוב יצויין המפתח המקסימלי של הצמצם (מספר f הקטן ביותר) המפתח המינימלי פחות חשוב וכמעט כל העדשות המודרניות יכולות להגיע עד לf/16 לפחות. גודל הצמצם מעיד על מהירות העדשה (לא מדובר במהירות פוקוס!) . באופן די פשוט אפשר להבין שככל שהפתח גדול יותר, כך יש יותר כניסת אור ולכן אפשר להוריד את זמן החשיפה, כלומר ניתן לעבוד עם מהירות תריס גבוהה יותר , גם בתנאי תאורה קשים יחסית, דבר שלא מתאפשר בעדשות "איטיות" שלהן גודל הצמצם המקסימלי הוא קטן יותר ומאפשר כניסת אור פחותה.

ניתן לחלק את עולם העדשות לשני סוגים- עדשות קבועות ועדשות זום. בעוד שלעדשות קבועות יש מרחק פוקלי יחיד (על כך בהמשך) עדשות זום מאפשרות להגדיל את נושא הצילום ללא צורך להתקרב אליו פיזית אך לעיתים קרובות המבנה הפנימי שלהן מורכב ומסובך יותר ולכן לחלק מהעדשות(הזולות יותר) יש צמצם דינאמי אשר משתנה עם גודל הזום אך יש גם עדשות זום עם צמצם קבוע שאינו תלוי בזום כלל ,לרוב עדשות אלו יהיו גדולות וכבדות הרבה יותר מאחיותהן הזולות,לא רק פיזית אך גם בכיס.

זה חשוב בעיקר למי שעובד בתנאי תאורה קשים, ולאנשים שצריכים ורוצים לבודד את נושא הצילום מהרקע, דהיינו עומק שדה רדוד.