כשהאכזבה דופקת לי בדלת

"אני מאוכזבת.

ציפיתי לאלבום גדול יותר".

"אני מאוכזבת מהסדנה.

ציפיתי להרבה יותר".

"אנחנו מאוכזבים מהתמונות, זה לא 'אנחנו' ".

את האמת? תמיד קשה לשמוע מלקוח שהוא מאוכזב.
יש פעמים שבהם אני מכניסה את הראש שלי עמוק עמוק בשמיכה (או 2 כוסות יין), ולוקחת לי את הזמן להבין מה קרה שם בכלל.
אני, זו שכותבת כל סעיף בהסכמי עבודה,
זו שנוהגת לתת הסבר מלא ללקוח לקראת מה הוא הולך – אני – זו שיש לה 95% לקוחות מרוצים – מקבלת טלפון / שיחה / הודעה "אני מאוד מאוכזבת".
פעם הייתי לוקחת כל לקוח כזה ללב ל 3 ימים לפחות.
לפעמים גם הוצאתי את התסכול על הבנות.
איך יכול להיות שלקוח שלי יהיה מאוכזב..?? – מה עשיתי לא בסדר??
וזה גם יכול היה לערער אותי… -"אני לא טובה". -"לא אוהבים אותי.." וכו וכו….

ולאט לאט זה קרה.
למדתי לשחרר.
בחיים אין 100%.

אף פעם.
פשוט אין.

אז תמיד, אבל תמיד – אני עושה את הכי טוב שלי.

ותמיד, אבל תמיד אני עושה תאום ציפיות מראש.

אני מסבירה ללקוח מה הוא יקבל, מה התהליך שיעבור, ומתי.
ועם זאת – תמיד – אבל תמיד – יהדהד בראשי המשפט
"100% בעיhת הלקוח".

כי יש לקוחות – שאף פעם לא יהיו מרוצים, או לקוחות שלא עמדו בתנאי הכניסה לקורס / הסדנה ביודעין (כן, יש כאלו שאומרים שהם עומדים בתנאי הקבלה, למרות שהם לא!), ועל כך – אין לי מה לעשות.

רק להיות נחמדה, לראות איך אני *כן* יכולה לעזור, ולקבל – אין 100%.

ולך – ששאלת אותי איך שמים גבול ללקוח – התשובה:

עומדים בתנאי ההסכם, אומרים "לא" בנחמדות כשהוא מנסה לפרוץ את גבולות ההסכם (נגיד – לקבל אלבום גדול יותר או יותר תמונות, או סדנה נוספת) – אותו הסכם שיצרת הוא הגבולות שלך – ומבינים.